פסק-דין בתיק ת"ק 003825/04

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סך של 13,000 ש"ח.

תביעת התובע הוגשה בשמו ובשם בת זוגתו.

הנתבעת, חברת תעופה.

עניינה של תביעה זו הינה איחור בטיסת התובע ובת זוגתו מת"א לספרד, איחור בהמצאת הכבודה עמה טסו ונזקים והוצאות שנגרמו להם בגין כך, לרבות המתנה בת יומיים במדריד עקב איחור לטיסת חב'  התעופה "פלונה" ממדריד לריו.

לאחר ששמעתי את עדויות התובע ונציגת הנתבעת, עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים והבאתי בחשבון את כל טענותיהם וראיותיהם, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן. אין בכוונתי לפרט בפסה"ד את כל טענות וראיות הצדדים, אך פסה"ד ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן.

התובע ובת זוגתו היו אמורים לטוס ביום 4.8.03 בטיסת הנתבעת,  מת"א למדריד, טיסה שהיתה אמורה לצאת מהארץ בשעות אחה"צ של אותו היום.

אין מחלוקת כי המטוס, שהיה אמור להגיע לארץ מברצלונה, המריא לארץ באיחור של 99 דקות וכי בגין כך התאחרה יציאת טיסת התובעים מישראל למדריד. לטענת הנתבעת, בגין תקלה שאירעה במטוס, טרם המראתו מברצלונה, נגרם איחור של 43 דקות בטיסה ועקב כך נגרם איחור נוסף של 56 דקות בשל הוראות הפיקוח האווירי, אשר לא אפשר את טיסת הנתבעת מיד לאחר תיקון התקלה.

איחור נוסף נגרם בשל עיכוב שחל בחניית הביניים בברצלונה,בטיסה מת"א למדריד, עיכוב שנגרם מסיבה שלא הובררה די צורכה .

בעקבות כל זאת לא עלה בידי התובע ובת זוגתו להגיע, מבעוד מועד, לטיסת חב' התעופה "פלונה" שיצאה ממדריד לריו.

בסופו של יום עלה בידי התובעים, רק לאחר יומיים, לטוס ממדריד לריו, וזאת חרף ניסיונותיהם לטוס בטיסה מוקדמת יותר.

במהלך שהותם במדריד נאלצו התובע ובת זוגתו לנסוע מספר פעמים לשדה התעופה במדריד בניסיונות לעלות לטיסה לריו. מזוודותיהם של התובע ובת זוגתו לא נמסרו לידיהם בעת הגעתם במדריד, תוך שעובדי הנתבעת מבטיחים להמציאן לידיהם. המזוודות הגיעו לידי התובעים כשעה טרם טיסתם מריו לסלבדור.

בתביעתו זו תבע התובע פיצוי בגין התשלום שנאלץ לשלם למלון בריו, ואשר בו לא יכול היה ללון, הוצאות נסיעה במוניות ממדריד לשדה התעופה ובחזרה, הוצאות כלכלה, רכישות מוצרי קוסמטיקה, ביגוד ותרופות, שנאלצו להוציא בגין אובדנה הזמני של כבודתם. כן תבעו התובע ובת זוגתו פיצוי בגין שני ימי החופשה שירדו לטמיון.

על היחסים שבין הצדדים חלים חוק התובלה האווירית, התש"ם-  1980, אמנת וורשה  ופרוטוקול האג.

בהתאם להוראות הדין מוגבלת אחריותה של הנתבעת, כאשר עפ"י סעיף 20 (ב) לאמנת האג לא יישא המוביל באחריות אם יוכיח כי נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, או שלא היתה בידיו כל אפשרות לנקוט באמצעים אלו.

להוכחת טענתה כי האיחור לא נגרם בשל רשלנותה, הגישה הנתבעת מסמך פנימי בשפה הספרדית, אשר תורגם והוגש לביהמ"ש (נ/1).

ממסמך זה לא ניתן לדעת מה היתה מהות התקלה שנגרמה, באיזה שלב התגלתה התקלה והאם הנתבעת אכן נקטה בכל האמצעים ע"מ לאתרה מבעוד מועד, ולחילופין כי לא היתה בידיה כל אפשרות לנקוט באמצעים אלו.

לאור האמור לעיל, הנתבעת לא הוכיחה כי היא זכאית ליהנות מהפטור הקבוע בסע' 20 (ב) לאמנה.

על הנתבעת היה לצפות כי תקלה במטוס הגורמת לאיחור בטיסה עלולה להביא בעקבותיה לאיחור נוסף במועד הטיסה, וזאת עקב הוראות הפיקוח האווירי בשדה התעופה.

לאור האמור לעיל זכאים התובעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב האיחור בטיסה, איחור שגרם לדחייה של כ- 48 שעות בטיסתם של התובעים ממדריד לריו .